בניה קלה למגורים

המושג בנייה קלה מתייחס בדרך כלל לסוג הבנייה שרבים מכירים אותו גם בשם בנייה טרומית. בניה קלה למגורים ובכלל מוכרת כבר מזה מאותך, ואפילו אלפי שנים. בעת העתיקה, בעיקר באירופה, היה קיים הנוהג של התמחות מקצועית בלעדית בתחום מסוים, או בבניית אלמנט מסוים. כך, נפחים היו אמונים על יצירת מוצרי מתכת ונגרים על יצירת מוצרי עץ.

בעלי מקצוע אחרים היו אמונים על היצירה של חלקים כאלה ואחרים ששימשו לצורך בניית בתי מגורים ומבנים באופן כללי – סיתות לבנים, בניית מוטות מעץ וכיוצא באלה. במדינת ישראל בראשית דרכה, בתקופת העליות הגדולות בשנות החמישים, נעשה שימוש בשיטות בניה קלה למגורים כבר בשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה. בשנות התשעים של המאה הקודמת יצאו לאור פרויקטים ענקיים של בניה קלה למגורים שיזם שר התשתיות דאז אריאל שרון בתחילת גל העלייה הגדול מברית המועצות.

• בנייה מראש של חלקי המבנה בבתי חרושת: בניה קלה למגורים מתבססת על בנייה מראש של חלקים מהמבנה שעתיד לקום בבית חרושת. זאת בהתאם לתוכניות שהותוו מראש, ובאופן שבו ניתן יהיה לשלב בקלות את החלקים האמורים במבנה הכללי. בתחילת הדרך היה מדובר בבנייה המונים של חלקים שונים, שבהם נעשה שימוש להקמת בתים ומבנים אחידים. אופן הבנייה הזה גרם להוזלה משמעותית של המרכיבים השונים, ואיתה הוזלה של המוצר הסופי, קרי המבנה.

• הרכבת המבנה מחלקים שונים על הקרקע המיועדת לבנייה: החלקים השונים של המבנה שנבנה באמצעות בניה קלה למגורים מגיעים למקום שבו אמור הבית לעמוד, ומחוברים במקום על ידי הפועלים לכדי מבנה בעל מראה וצורה על פי התוכנית המקורית. כאמור, העובדה שבתחילת הדרך נבנו מבנים בעלי מראה דומה, פחות או יותר, סייעו להוזלת המבנים שנבנו בשיטה הזאת.

• חיבור התשתיות: בשלב הבא, אחרי הרכבת המבנה מהחלקים הבנויים מראש, מחובר המבנה לתשתיות החשמל, המים, הביוב והאינטרנט ובכלל. כמו כן, מחובר המבנה לרשת הדרכים והכבישים הקיימת.

בניית מבנים בשיטה הקונבנציונלית, מתבצעת באמצעות שימוש בחומרי בניין ובניית כלל המרכיבים של המבנה במקום. זאת, כאשר החומרים שמהם מורכב המבנה הם חומרי הבנייה המוכרים לכולנו – בלוקים, אבנים, מטל ושלד ברזל.